Vayedaber

'Halah

Daf 12b

רִבִּי בָּא 12b רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין לָךְ מְחוּוָר אֶלָּא שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִין בִּלְבַד. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מָה אִיתְאֲמָרַת לַחַלָּה לְטוּמְאָה. אִין תֵּימַר לַחַלָּה כָּל שֶׁכֵּן לְטוּמְאָה. אִין תֵּימַר לְטוּמְאָה הָא לַחַלָּה לֹא. רִבִּי יוֹנָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ לַחַלָּה כָּל שֶׁכֵּן לְטוּמְאָה. רִבִּי יוֹנָה כְדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה תַּנֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תַּנֵּי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן חַלָּה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן. מָה חַלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן עֲשׂוּיָה בְשֶׁמֶן. אַף חַלָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֲשׂוּיָה בְשֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמַּשְׁקִין הוּא.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אין לך מחוור וכו'. ומילתיה דריב''ל אתמר סתמא ולפיכך בעי ר' יוסי לענין מאי איתאמרת אם לחלה או לטומאה דאם תאמר דלחלה אין לך מחוור לעשות חיבור אלא ז' המשקין בלבד א''כ כ''ש לענין טומאה דהא ר' יוחנן דס''ל דאין עושין חיבור לטומאה אבל לחלה עושין ואם תאמר לענין טומאה קאמר ריב''ל א''כ אפשר הא לחלה לא קאמר ולא פליג אדר' יוחנן:

ר' יונה פשיטא ליה. דמילתיה דריב''ל לחלה איתמר וכ''ש לענין טומאה:

ר' יונה כדעתיה. לשיטתיה אזיל דר' יונה תני דרשב''י ריב''ל תני דרשב''י כלומר דס''ל כדתני רשב''י והלכך מוקי ליה למילתי' דריב''ל נמי כהאי תנא:

ונאמר להלן. (גבי נזיר) חלת לחם שמן אחת עשויה בשמן:

ושמן אחד משבעת המשקין הוא. כלומר מדיליף ג''ש מהתם דהעשויה בשמן וכיוצא בו מז' המשקין נקראת חלה אבל לא העשויה במי פירות א''כ הא דריב''ל לענין חלה איתמר וכ''ש לטומאה ולדידיה מתני' דהכא לא מיתוקמא אלא כר''א בן יהודה משום ר' יהושע וכדמוקי לה ר' יוסי בן ר' חנינא:

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שַׁבָּתַי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לַחַלָּה וְלִנְטִילַת יָדַיִם אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָעַת מִילִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הֲדָא דַתֵימַר לְפָנָיו אֲבָל לַאֲחָרָיו אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' יוסי בשם ר' שבתי וכו' לחלה ולנטילת ידים וכו'. האי מילתא גרסינן לה לעיל בפ''ח דברכות בהלכה ב' ושם תמצא מפורש עד סוף הלכה:

שׁוֹמְרֵי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּיסִין מַה אַתְּ עֲבַד לוֹן כְּלִפְנֵיהֶן כִּלְאַחֲרֵיהֶן. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרוּמָה. וַהֲדָא אִשָּׁה לֹא בְתוֹךְ בֵּיתָהּ יוֹשֶׁבֶת וְתֵימַר אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו. וְהָכָא אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו.

Traduction

vide

תַּנִּי הַמַּיִם שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן רְשׁוּת וְשֶׁל אַחַר הַמָּזוֹן חוֹבָה. אֶלָּא שֶׁבָּרִאשוֹנִים נוֹטֵל וּמַפְסִיק. וּבַשְּׁנִיִיִּם נוֹטֵל וְאֵינוֹ מַפְסִיק. מַהוּ מַפְסִיק. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר נוֹטֵל וְשׁוֹנֶה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי נוֹטֵל וְשׁוֹנֶה וְאַתְּ אָמַרְתָּ רְשׁוּת. אִין דְּבָעֵי מֵימַר אַרְבָּעַת מִילִין וְאַתְּ אָמַרְתָּ רְשׁוּת.

Traduction

vide

אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱכַל בְּשַׂר חֲזִיר. עַל הַשְּׁנִיִּים יָֽצְאָה אִשָּׁה מִבֵּיתָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנֶּהֶרְגּוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת.

Traduction

Ce que la Mishna permet à une femme nue assise, prouve que la vue des fémurs n’est pas une nudité interdite (puisque cette partie du corps reste à découvert). Ce n’est vrai toutefois, est-il dit, qu’au point de vue des bénédictions à réciter (70)Comp. Ibid., p. 316.; mais il est toujours interdit de regarder n’importe quelle partie de la femme (d’autrui). C’est ainsi que l’on a enseigné: regarder le talon d’une femme est un acte aussi coupable que de regarder son sein, et cette dernière vue est aussi coupable que la cohabitation adultère. Samuel dit: même la voix chez une femme étrangère est considérée comme un objet interdit sous le rapport des mœurs, parce qu’il est dit (Jr 3, 9): par la voix de sa prostitution elle a souillé tous le pays.

הָדָא אָֽמְרָה עֲגָבוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לִבְרָכָה אֲבָל לְהַבִּיט אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵיבָהּ שֶׁל אִשָּׁה כְּמִסְתַּכֵּל בְּבֵית הָרֶחֶם. וְהַמִּסְתַּכֵּל בְּבֵית הָרֶחֶם כִּילּוּ בָּא עָלֶיהָ. שְׁמוּאֵל אָמַר קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה מַה טַעַם וְהָיָה מִקּוֹל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ וְגוֹ'.

Traduction

R. Houna dit: on peut, en étant placé près d’une souillure (des excréments) réciter les prières, à condition que le corps ne touche pas cette souillure. Lorsqu’on s’est assis (pour ses besoins) et que l’on ne s’est pas essuyé, la prière est interdite. R. Mena ajoute: bien que cette règle ne soit pas dite par son maître R. Yossé, il s’est conformé à l’avis de R. Houna en disant qu’il est permis pendant la prière de se tenir après de la souillure, à la seule condition de ne pas la toucher du corps; si l’on s’est assis (par besoin), on s’est sali par le contact, et c’est interdit, vu que le corps y a touché.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה. שהרי כשהיא יושבת ואין כל פניה טוחות בקרקע אע''פ שאין ערותה נראית עגבותיה נראות אלא שאין בהן משום ערוה לענין ברכה כדמסיק:

רַב הוּנָא אָמַר עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל הַצּוֹאָה וּמִתְפַּלֵּל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה. יָשַׁב וְלֹא קִינַּח אָסוּר. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ דְּרַב הוּנָא אָמַר עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל גַּבֵּי צוֹאָה וּמִתְפַּלֵּל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּצּוֹאָה. יָשַׁב וְלֹא קִינַּח הֲרֵי בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַצּוֹאָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

עומד הוא אדם על הצואה. על המקום שיש בו צואה ומותר להתפלל ובלבד שלא יהא בשרו ממש נוגע בצואה:

ישב. להפנות ולא קינח עצמו אסור להתפלל:

א''ר מנא אע''ג דלא אמר ר' יוסי הדא מילתא. ר' יוסי היה רבו של ר' מנא כדאמר לקמן ובכמה מקומות ובנו של ר' יונה בר פלוגתיה דר' יוסי בכל מקום ואמר אע''פ שלא שמעתי מרבי ר' יוסי בפירוש שאסור אפ''ה אמר דכוותה דרב הונא דאמר ר' יוסי עומד הוא אדם וכו' ישב להפנות ולא קינח הרי בשרו נגע בצואה והיינו דרב הונא דאמר אסור:

'Halah

Daf 13a

משנה: 13a מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵיאָה. לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם. אֲבָל קַבִּים אֵין לָהֶן חַלָּה בְשֵׁם. הָעוֹשֶׂה עִיסָּתוֹ קַבִּין וְנָֽגְעוּ זֶה בַזֶּה פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסָּל הַסָּל מְצָֽרְפָן.

Traduction

Si quelqu’un est dans l’impossibilité de pétrir sa pâte avec pureté, il devra la préparer par portions d’un cab (trop petites pour être soumises à la Halla), ce qui évitera aussi de la rendre impure. R. aqiba dit:plutôt la pétrir avec impureté que de la répartir en petites parts (et d’éviter ainsi la Halla); de même qu’on désigne la Halla de la pâte pure, de même on désignera celle de l’impure, en se contentant de l’indiquer nominalement (sans y toucher), tandis que pour les petites parts d’un cab, il n’y aurait aucune désignation possible. Lorsqu’une pâte est divisée en 2 cab (séparés), bien qu’ils se touchent, ils sont dispensés de la Halla, jusqu’à ce qu’ils se confondent, en se collant ensemble. R. Eliézer dit (66)''Cf. Babli, Pessahim 48b; Nida, 8a.'': lorsqu’on les tire du four et qu’on les place dans un même panier, celui-ci sert de jonction pour imposer l’obligation.

Pnei Moshe non traduit

מתני' העושה עיסתו קבין. קב קב ואין בכל אחת כשיעור פטורין מן החלה אף על פי שנוגעין זה בזה עד שישוכו שיהו דבוקות זה בזה שאם בא להפרידן נושכות זו מזו אז מצטרפות לשיעור חלה:

ר''א אומר אף וכו'. ר''א לא בא לחלוק על מילתיה דהת''ק אלא מוסיף ואומר דאף בכה''ג מצינו צירוף שאם אין בהעיסות כשיעור בכל אחת ואחת ואפאן והניח הפת להסל הסל הוא מצרפן לשיעור חלה ומפריש החלה מן הפת וכן הלכה דהנשיכה בעיסות מצרפן לשיעור חלה וכן לפת האפוי שלא היה בכל אחת כשיעור הסל מצרפן לשיעור חיוב חלה:

משנה: מַפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אֵינָהּ חַלָּה וְגֶזֶל בְּיַד כֹּהֵן. הָעִיסָּה עַצְמָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה. וְהַקֶּמַח אִם יֵשׁ בּוֹ כְּשִׁיעוּר חַייֶבֶת בְּחַלָּה וַאֲסוּרָה לַזָּרִים דִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר אָמַר לָהֶן אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לָאַחֵר. חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח חַייָבִין בְּחַלָּה הֵן וְסוּבָּן וּמוּרְסְנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים חַייָבִין. נִיטָּל מוּרְסְנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. שִׁיעוּר הַחַלָּה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִיסָּה לְעַצְמוֹ וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֶּה בְנוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַתְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכּוֹר לַשּׁוּק וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. נִיטְמֵאת עִיסָּה שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נִטְמֵאת מֵזִידָה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא כֵּיצַד עִיסָּה טְהוֹרָה וְעִיסָּה טְמֵיאָה נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה בְּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל מִן הַמּוּקָּף. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Traduction

Si l’on prélève la Halla sur la farine (72)Cf. Babli, Qidushin 46b. elle n’a pas de valeur (il faut la prendre sur la pâte); si le cohen l’acceptait indûment, ce serait un vol. Cette même pâte (dont la Halla a été prélevée indûment en farine) reste soumise au droit de Halla. Quant à la farine remise indûment, si elle a la mesure voulue, elle est à son tour soumise à la Halla, et elle est interdite aux étrangers. Tel est l’avis de R. Josué. On lui raconta qu’il arriva à un vieillard étranger de la saisir. Il s’est non seulement fait tort à lui-même, répondit-il (puisqu’il a été puni); mais il a pu encore induire d’autres en erreur (par son mauvais exemple). Cinq quarts de cab de farine forment une quantité soumise à la Halla (73)''Cf. Babli, Shabat 26b; Pessahim 48b; Mishna, (Eduyot 1, 2).'', en y comprenant, outre la farine, le petit son et le gros son. Mais, si, après avoir retiré ce dernier, on le remet, le tout est dispensé (c’est contre l’usage). La mesure de la Halla doit être 1/24 sur l’ensemble (74)Cf. Babli, Eruvin 81a.. Cette part sera la même, que l’on fasse la pâte pour un seul, ou pour tout un repas de noces. Le boulanger qui pétrit pour vendre le pain au marché, ou une femme qui fait la pâte dans ce même but (en grande quantité), pourra ne sonner que 1/48. Si la pâte est devenue impure involontairement, ou par suite d’une violence, on ne doit que le 48e; si l’impureté a eu lieu de plein gré, on doit 1/24, car il ne faut pas que le pécheur soit récompensé. R. Eliézer dit (76)Cf. Babli, Sota 30a. on peut prendre la pâte pure pour libérer l’impure, et l’on opère ainsi entre la pure et l’impure: on prend la Halla de la pâte pure non encore libérée, et l’on place entre les deux un morceau plus petit qu’un œuf (inaccessible à l’impureté), lequel servira de jonction, afin que la Halla soit prise pour ce qui l’environne de prés. Les autres sages l’interdisent (de crainte du contact impur).

Pnei Moshe non traduit

המפריש חלתו קמח אינה חלה. דעריסותיכם כתיב וגזל הוא הקמח ביד הכהן וצריך להחזירו שאם תשאר בידו יהיה זה סבור שעיסתו פטורה בחלה זו:

העיסה עצמה. שהופרש הקמח עליה היא חייבת בחלה שצריך להפריש חלה אחרת ממנה:

והקמח. הזה שהפרישו בתורת חלה ואינה כלום ואם יש בו כשיעור כשעושה ממנו עיסה חייבת בחלה:

ואסורה לזרים. ואם הקמח נשאר ביד הכהן אסור לזרים דמיהת נקרא עליו שם חלה דברי רבי יהושע:

אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר. שכבשה וחטפה ואכלה אמר להן אף הוא קלקל לעצמו שנענש על זה כדאמר בגמרא ותיקן לאחר כלומר שהאחרים שראו להזקן שעושה כן סמכו עליו להתיר כמו כן:

מתני' חמשת רבעים. של הקב חייבין בחלה שכך הוא החשבון לאחר שהגדילו המדות כדתנן בפ''ק דעדיות שהן כפי העומר שבמדבר דכתיב עריסותיכם ועיסת המדבר היתה עומר לגולגולת וכתיב והעומר עשירית האיפה הוא והאיפה היא ג' סאין והסאה ששה קבין הרי י''ח קבין באיפה והקב ד' לוגין הרי ע''ב לוגין באיפה והלוג ששה ביצים נמצא עשירית האיפה מ''ג ביצים וחומש ביצה שהרי עשירית ע' לוגין הן ז' לוגין ועשירית השני לוגין הוא ביצה וחומש ביצה וכשבאו לירושלים הוסיפו שתות מלבר על המדות ונמצא ששה לוגין נעשו חמש לוגין והלוג השביעי והביצה וחומש ביצה נעשו לוג אחד לפי שכל ששה נעשו חמשה א''כ הששה ביצים שבהלוג נעשו חמשה והביצה והחומש ביצה נעשו ביצה אחת והרי לוג נמצא העומר שבמדבר שהיה ז' לוגין וביצה וחומש ביצה נעשה בירושלים ששה לוגין וכשבאו לציפורי הוסיפו עוד שתות מלבר על מדת ירושלים א''כ נעשו הששה לוגין של ירושלים חמשה לוגין והן החמשת רבעים קמח שאמרו בחיוב חלה והלוגין הן הרבעים שהקב ד' לוגין ולוג הוא רובע הקב:

הן ושאורן. השאור שנותן לתוכן להחמיץ העיסה והסובין שלהן ומורסנן זהו היותר גס מן הסובין הכל מצטרף עם הקמח להשלי' שיעור חיוב חלה שכן העני איכל פתו מעיסה שהיא מעורבת עם הסובין והמורסן שלה:

ניטל מורסנן מתוכן וחזר אח''כ לתוכן. להשלים השיעור הרי אלו פטורין כדקאמר בגמרא לפי שאין זה דרך עיסה להחזיר המורסן לתוכה אחר שניטל ממנה:

מתני' שיעור החלה אחד מעשרים וארבעה. של העיסה וכדאמר טעמא בגמרא לדברי חכמים דהתוספתא דכתיב ונתתם שיהא בה כדי מתנה ועיסת בעה''ב מעוטה וכשיש בחלה אחד מכ''ד הוא שיש בה כדי מתנה לכהן ועיסת נחתום מרובה כשיש בחלה אחד ממ''ח הויא כדי מתנה:

והעושה למשתה בנו. אע''פ שהעיסה מרובה שלא תחלוק בעיסות של בעה''ב:

וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק. אע''פ שעיסתה מעוטה כדי שלא תחלוק בהן ובגמרא קאמר שכשהיא עושה למכור בשוק עינה יפה בעיסתה ועושה עיסה מרובה ולפיכך דינה כנחתום:

נטמאת עיסתה. ואין החלה אלא לשריפה לפיכך לא הקפידו חכמים בשיעור החלה ודי בכ''ד ודוקא בשנטמאת שוגגת או אנוסה אבל במזידה אחד מכ''ד כדי שלא יהא חוטא נשכר:

מתני' ר''א אומר ניטלת מן הטהור על הטמא. טעמא דר''א משום דס''ל חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו והלכך שפיר משכחת לה דתלה ניטלת מן הטהור על הטמא ולא נטמא הטהור אע''פ שסומכו להטמא כדי שיטול מן המוקף וכדמפרש ואזיל:

כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה. ורוצה ליטול חלה מזו על זו נוטל כדי חלה של שתיהן מעיסה זו הטהורה שלא הורמה חלתה וכלומר דאלו כבר הורמה חלתה הויא ליה מן הפטור על החיוב והלכך קאמר מעיסה שלא הורמה חלתה:

ונותן פחות מכביצה באמצע. כלו' שמושך מעיסה הטמאה פחות מכביצה ונותן באמצע בין שתי העיסות ומניח עליה החלה שנטל על שתיהן כדי שיטול מן המוקף והסמוך והא דקאמר פחות מכביצה משום דהאי תנא אליבא דר''א ס''ל דאע''ג דחולין הטבולין לחלה הרי הן כחולין ועיסה טמאה זו על כרחך דראשון לטומאה היא דאלו שני הא קי''ל דאין שני עושה שלישי בחולין וא''כ אפי' היו נוגעות ממש זו בזו לא נטמא עיסה הטהורה אלא ודאי דהטמאה ראשון לטומאה היא והלכך צריך שיתן באמצע בין שתיהן כדי שלא יגעו זו בזו ויהיה מן המוקף ובדין הוא דאפי' אם נתן כביצה באמצע לא נטמא הטהורה שהרי כביצה זו אע''פ שמטמא לאחרים הרי כאן לא משכחת לה שתטמא לאחרים דהעיסה טמאה שהיא ראשון עושה למה שהוא באמצע שני ואין שני עושה שלישי בחולין אלא דהכא דמיירי שמושך קצת מהעיס' טמאה בעצמה כדפרישנא וכדי שיטול מהמוקף וא''כ אם עיסה זו ראשון לטומאה וכדאמרן על כרחו צריך שיטול ממנה פחות מכביצה שלא תטמא את הטהורה דראשון עושה שני אף בחולין ובאמת אם עיסה זו אינה אלא שני לטומאה נותן ממנה אפי' כביצה באמצע דאין שני עושה שלישי בחולין:

וחכמים אוסרין. טעמייהו דס''ל חולין הטבולין לחלה כחלה דמו והשני פוסל את השלישי כדין תרומה וא''נ דאע''ג דלאו כחלה דמו מ''מ קסברי דאסור לגרום טומאה לחולין שבא''י ואין הלכה כחכמים אלא כר''א דמתני' דהכא:

הלכה: מָה פָּחוֹת מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה. אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. אִי אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חִייָא בַּר וָוא כְּגוֹן קַיְסָרִין. וְקַיְסָרִין לָאו אַרְבָּעַת מִילִין הִיא. הָדָא אָֽמְרָה אַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה בְטָהֳרָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. רִבִּי אִמִּי הוֹרֵי בִּכְפַר שַׁמַּי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה גְדוֹלָה בְטוּמְאָה. וַהֲלֹא אֵין שָׁם אַרְבָּעַת מִיל. מִכֵּיוָן דְּנַהֲרָא מַפְסִיק כְּמִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבָּעַת מִיל. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר יַעֲשֶׂנָּה בְטוּמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין. עִיסָּה גְדוֹלָה הָֽיְתָה נוֹחַ הָיָה לוֹ לְהַלֵּךְ כַּמָּה וְלֹא לַעֲשׂוֹתָהּ קַבִּין.

Traduction

Lorsque la Mishna parle de l’impossibilité de pétrir avec pureté est-ce à dire qu’à une distance inférieure de 4 milles pour avoir la faculté de se purifier, il faut pétrir la pâte par grandes miches soumises à la halla, mais à l’état pur; et à la distance de 4 milles on fera les pâtes d’un cab chacune, de façon à éviter la halla, fut-elle impure? Ou bien dira-t-on qu’à la distance de 4 milles justes il faut se purifier avant de pétrir la pâte par grandes miches soumises à la halla, et qu’au delà de 4 milles on fera la pâte par morceaux ne dépassant pas un cab, de façon à éviter la halla, même à l’état impur? On peut répondre à cette question par ceci: R. Hiya b. Aba cite comme exemple d’emplacement exigeant la pureté la ville de Césarée; or, cette ville est bien à 4 milles. Cela prouve donc qu’à la distance de 4 milles justes, il faut se préoccuper de pétrir la pâte avec pureté, et seulement au-delà de 4 milles on fera la pâte par morceaux ne dépassant pas un cab. R. Amé enseigna qu’au village de Kefr Semi il faut pétrir par grandes pâtes (non divisées en parcelles), fussent-elles impures. Mais pourtant elle est à une distance moindre de 4 milles? Pourquoi donc ne pas insister sur la pureté? Puisque un cours d’eau la séparait du point de départ (du bain de purification), la distance équivaut à 4 milles… Toutefois, il y a cette différence que la Mishna, parlant d’une pâte ordinaire, aisément divisible en cabs isolés, on discute pour savoir si la pureté est exigible ou non; puis, pour une grande pâte, il est plus aisé de parcourir 4 milles que de la répartir en de nombreux cab (et alors les autres sages aussi permettent plutôt de pétrir le tout à l’état impur que d’imposer une trop grande peine).

Pnei Moshe non traduit

מה. ושואל הש''ס על הא דקתני במתני' להת''ק שצריך לכתחילה לעשות העיסה בטהרה ואם אינו יכול מוטב שיעשנה קב קב ואל יעשנה בטומאה ואמרינן לעיל דלחלה ולנט''י ארבעת מילין והשתא קא מיבעיא ליה מה הדין בענין דאמרו במתני' אם כשהמים פחות מארבע מיל ממנו בהא הוא דאמרו שצריך לחזר אחר המים שיעשנה בטהרה ואם המים ארבעת מיל ממנו יעשנה קבין כדקתני ואל יעשנה בטומאה או דילמא ארבעת מילין שאמרו הן עד ועד בכלל ובד' מיל צריך לחזר שיעשנה בטהרה וביתר מד' מילין הוא דתנינן יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה:

נישמעינה מן הדא דאמר רבי חייא בר ווא כגון קיסרין. כלומר כגון מכאן ועד קיסרין צריך לחזר אחר טהרה וכי קיסרין לאו ד' מילין הוא ממקום שהיה ר' חייא שם א''כ הדא אמרה דד' מילין צריך שיחזר לעשות אותה בטהרה וביותר מד' מיל מיירי המתני' דקתני יעשנה קבין:

ר' אמי הורי בכפר שמי. שלא היה משם ד' מייל לקיסרין והורה לעשות עיסה גדולה בטומאה צוה לחזר אחר המים לעשותה בטהרה ופריך והלא אין שם ד' מילין ולמה יחזרו אחר הטהרה:

מכיון דנהרא מפסיק. בין כפר שמי לקיסרין או לשאר מקום שיכולין לטהר עצמן כמי שיש שם ד' מיל כלומר ויותר כדפשיט לה לעיל ומיירי שלא היו יכולין לטהר עצמן באותו נהר עצמו כגון שהיה מעבר לרבים וכיוצא בזה:

מתני' דר''ע. בתמיה כלומר דמיהת קשיא על טהורה לעשות בטומאה וזהו כמתניתא דר''ע דאמר מוטב שיעשנה בטומאה מלעשות אותה קבין קבין ומשני דעיסה גדולה כל כך היתה שהיה נוח לו להלך כמה וכמה מילין ולא לעשות אותה קבין קבין שהיתה טירחא מרובה לחלק לעיסה גדולה כזו לקב קב בפ''ע ואי לאו דנהרא מפסיק היה יותר נוח לחזר אפו' כמה מילין אחר המים אלא מפני שלא היו יכולין בענין אחר הורה להם לעשות בטומאה:

מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. תַּמָּן הוּא אָמַר נוֹטֵל מִקַּב חַלָּה וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר בְּרַם הָכָא לְכַתְּחִילָּה.

Traduction

Celui qui professe cette opinion doit sans doute avoir adopté l’avis de R. aqiba, puisqu’il dit comme lui qu’il vaut mieux pétrir la pâte à l’état impur que de la diviser en petites parts. Est-ce que R. aqiba n’est pas en contradiction entre ce qu’il dit ici (de ne pas répartir en cabs, la halla alors n’étant pas due) et ce qu’il dit plus loin (4, 4), que la halla prise d’une mesure d’un cab est valable? Plus loin il s’agit d’un fait accompli, tandis qu’ici on parle du principe, qu’on ne doit pas d’avance réduire la pâte à de telles mesures. – Sur l’assertion de R. Eliézer dans la Mishna, que ''lorsqu’on tire les pains du four et qu’on les place dans un panier, celui-ci sert de jonction pour les soumettre à la halla'',

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטתיה דר''ע תמן. לקמן בפ''ד הנוטל חלה מן הקב ר''ע אומר חלה והכא הוא אומר הכין בתמיה דקאמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין קבין שאין להן חלק בשם חלה ומשני תמן לשעבר דקתני הנוטל חלה מן הקב אם נטל וקרא שם חלה ה''ז חלה לר''ע אבל הכא דמיירי לכתחלה בהא הוא דקאמר שאין לקרות שם חלה לקב קב:

רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנָּֽשְׁכוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַסָּל מְצָרֵף וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרֵף. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַתַּנּוּר מְצָרֵף וְאֵין הַסָּל מְצָרֵף. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אִיתִיתֵיהּ מִדְּחִילְפַיי נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן מְצָרֵף. לֹא נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן אֵינוֹ מְצָרֵף. מַתְנִיתָא כְּגוֹן אִילֵּין רִיפְתָּא דְּבָבֶל.

Traduction

R. Yona et R. Hiya au nom de R. Yohanan, ou R. Yossé et R. Imi au nom de R. Yohanan disent qu’il faut la condition que les pâtes se confondent par les bouts (littéral: se mordent). Selon les uns, le panier constitue la jonction, non le four; selon d’autres, le four les unit, non le panier (71)Babli, Pessahim 48b.. R. Yohanan dit: j’ai appris par Hilfia qu’au cas où les pains se confondent d’un côté et de l’autre, la jonction est réelle et entraîne l’obligation; au cas contraire, non (sans discussion à ce sujet); mais la Mishna, qui semble rapporter un point en litige entre R. Eliézer et d’autres, parle des grosses miches rondes de Babylone (c’est là qu’il s’agit de savoir si la réunion des paniers suffit, ou s’il faut aussi le contact anticipé au four, par la confusion du bout des pâtes).

Pnei Moshe non traduit

גמ' והן שנשכו. אדברי רבי אליעזר דמתני' קאי דקאמר הסל מצרפן ומפרש לה דדוקא בשנשכו זה מזה הסל מצרפן:

אית תניי תני וכו'. כלו' והא דר''א במתני' בפלוגתא היא דאית תנא דתני הסל דוקא מצרפן אבל לא כל זמן שהן בתנור ואית דתני איפכא דדוקא כשהן בתנור התנור הוא מצרפן אבל אם הוציא הפת מן התנור לסל אין הסל מצרפן:

אמר רבי יוחנן איתיתיה מדחילפיי. אני הבאתי זה לשנות כדתני חילפא והוא אילפא בהש''ס הבבלי דהכל בנשכו תלייא מילתא דאם נשכו זה מזה בין התנור ובין הסל מצרפן ואם לאו לא זה ולא זה מצרפן:

מתניתא כגון אילין ריפתא דבבל. כלומר ומתני' לא קשיא לההיא דתני חילפיי דהא סתמא הסל מצרפן קאמר משום דמיירי כגון אילין ריפתא דבבל שהן נאפות רכות הרבה ומסתמא כשרודה מן התנור ונותן אותם להסל הן מתדבקות ונושכות זו מזו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source